מהם סוגי הטיפולים בעזרת צמח הקנאביס?

צריכת צמח הקנאביס יכולה להיעשות במגוון אופנים. לפניכם 3 הדרכים העיקריות בהן ניתן לצרוך את צמח הקנאביס – עישון, אידוי ומיצוי.

 

עישון

על אף הסתייגות של מומחים משיטת הצריכה הזו, הרי שעישון היא אופן צריכה מועדף על רוב המטופלים בקנאביס הרפואי. למעלה מ-80 אחוז מהמטופלים בארץ מעדיפים לצרוך את הצמח בעישון.
המטופלים הישראלים המעשנים את החומר מבצעים זאת באחד משני אופנים – על-ידי גלגול עצמי של תפרחת קנאביס גולמית או על-ידי עישון סיגריה שגולגלה מראש ומכילה תפרחת זו.

 

יתרונות

מהירות השפעה – צריכה בעישון מביאה לאפקט מיידי בקרב המטופל. אופן צריכת העישון מאפשר לחולה להקל על מכאובו מהר יותר וליהנות מהשפעות המוצר תוך מספר דקות. משך ההשפעה תלויה בחוזק הקנאביס הנצרך ובמידת סבילות המטופל לחומרים הפעילים בצמח, ולרוב נמשך שעות בודדות. ישנם מומחים הסבורים כי אידוי ועישון הן שיטות צריכה מומלצות עבור מטופלים הזקוקים להקלה מהירה. שתי שיטות אלו מומלצות גם עבור מטופלים שצריכת הקנאביס הרפואי בבליעה אינה מובילה להשפעה הרצויה, או גורמת להפרעות במערכת העיכול.

 

אידוי

אידוי של קנאביס רפואי מבוצע על-ידי אביזרים ייעודיים כדוגמת המאייד (ווייפורייזר) המטופל מכניס לפיית מכשיר

האייוד תפרחת יבשה. המאייד מחמם את התפרחת בטמפרטורה נמוכה יותר מזו של עישון, מה שמביא לשחרור חומריו הפעילים של הצמח, אך אינה מביאה לשריפתו. בתום חימום הקנאביס, המטופל שואף את האדים המכילים את החומרים הפעילים תוך שחיקה מינימלית של רקמות ביחס לעישון.

המומחים טוענים כי שיטה זו מומלצת יותר בצריכת קנאביס מאשר עישון שלו, שכן היא אינה כוללת עשן הנכנס לגוף שעל הטווח הארוך יכול להזיק למערכת הנשימה.

ישנם שני סוגים עיקריים של מאיידים – מאיידים ניידים ומאיידים נייחים, כאשר הראשונים ניתנים לנשיאה מחוץ לבית ואילו האחרונים מיועדים לשימוש ביתי, חזקים יותר מהניידים ומסוגלים לאייד כמות רבה יותר של קנאביס.

 

 

מיצוי (שמן קנאביס)

 

שמן קנאביס מופק על-ידי מיצוי פרחי קנאביס בתהליכי מעבדה ודילולו בתערובת של שמנים צמחיים, כדוגמת שמן קוקוס, שמן זית וכו’. שמני קנאביס מכילים חומרים פעילים בריכוזים שונים. השמן נצרך בבליעה או בטפטוף תת-לשוני.
בהשפעת שמן הקנאביס, יחוש המטופל בהשפעה תוך 40 עד 90 דקות לאחר הנטילה. המוצר משפיע במהירות התלויה בגורמים שונים, כגון מה אכל המטופל בשעות שלפני הצריכה, סבילות למוצר, מהירות חילוף החומרים בגוף שלו ועוד.

טיפול בשמן המופק בתהליך המיצוי ניתן לרוב למטופלים שאינם מסוגלים לאדות או לעשן את תפרחת הקנאביס, כדוגמת קשישים או ילדים. שמן בריכוז גבוה יינתן לחולים במחלה כרונית קשה, כגון איידס או סרטן. הטיפול בשמן קנאביס הוא טיפול נפוץ גם בקרב מטופלים על הספקטרום האוטיסטי ובקרב ילדים חולי אפילפסיה כאשר להם מטפלים בשמן ה-CBD המופק מהצמח אשר אינו מכיל את מולקולת ה-THC הפסיכואקטיבית כדי להרגיע את מערכת העצבים של המוח ולהפחית משמעותית את תדירות התקפי אפילפסיה בקרב המטופל .

השמנים המשווקים בימינו, בדומה לתפרחות, מסווגים על פי ריכוזי ה- CBD ו-THC שבהם. נראה שיחסי החומרים הללו הם שיטת הסיווג המועדפת על-ידי משרד הבריאות, ובאופן זה הוא מנהל את תהליך רפורמת הקנאביס.

שמן קנאביס מופק בשיטות פרמקולוגיות מפוקחות, מה שמאפשר ייצורו של מוצר אחיד מבחינת הרכב. בשונה מעישון – תהליך בו הספיגה והרכב התפרחת שונים, הרי שהרכב השמן אחיד, מה שמאפשר הבנה ולימוד טובים יותר של השפעת החומר על המטופל.